שוט אשפה המכונה גם פיר אשפה נועד להקל על הדיירים בבניינים גבוהים ולחסוך מהם את ה’טיול החביב’ עם הפח
הריחני במעלית. אולם, פעמים רבות דווקא פיר האשפה מביא עמו תקלות ובעיות המקשות על התפקוד בבניין.
שוט האשפה הנו נושא כאוב בהרבה בניינים בארץ.
הסיבה לכך נעוצה להערכתנו בכך שמדובר בהטמעה חדשה יחסית של מערכת מורכבת.
מערכת שוט האשפה משלבת מספר אלמנטים האמורים להיות מתוכננים ומותאמים לבניין
בו הם מותקנים.
במאמר מתומצתות מספר תקנות שנועדו להבטיח שימוש יעיל בשוט האשפה בבניין.
שוט אשפה או פיר אשפה הנו מתקן המותקן לרוב בבניינים רבי קומות ובדירות יוקרה (מעל 8 קומות).
הפיר עובר מהקומה העליונה ועד תא האשפה הממוקם בקומת קרקע או בקומה תת-קרקעית. בכל קומה קיים חדרון אשר בו נמצא הפתח אל השוט.
את שוט האשפה ותא האשפה יש לתכנן ולבצע בצורה נכונה, עפ”י תקנות התכנון והבנייה, על מנת למנוע בעיות נפוצות שבהם נדון להלן.
בעיות נפוצות בשוט אשפה
- ריחות
עפ”י תקנות התכנון והבנייה על חדר האשפה להיות מאוורר. ניתן לאווררו ע”י חלונות לאוויר חוץ או ע”י מערכת אוורור מאולצת כגון מפוחים. ללא אמצעי אוורור כנ”ל לא ניתן יהיה למנוע חדירת ריחות אל החדרון הממוקם בכל קומה ולעתים לתוך מבואות הקומות. לרוב כאשר מדובר בשוט אשפה בבניין רב-קומות חדר האשפה ממוקם בקומה התת-קרקעית ולכן אוורור לאוויר חוץ אינו אפשרי. אי לכך מערכת האוורור המאולצת צריכה להיות מתאימה לסילוק הריחות הנוצרים בחדר. - חומרים
על שוט האשפה להיות עשוי חומרים שאינם סופגים על מנת למנוע הדבקות אשפה לקירות השוט, דבר הגורם להצטברות חיידקים וגורם למפגע תברואתי. כמו כן, מפעם לפעם יש לשטוף את שוט האשפה ולכן חומרים סופגים כגון טיח רגיל אינם מתאימים. - פתח השוט
על פתח השוט והחיבור לשוט להיות בנויים בצורה המונעת חדירת ריחות (ככל האפשר) אל חדרוני האשפה שבכל קומה. - חדר האשפה
למיקום חדר האשפה חשיבות קריטית.
חדר האשפה משמש בין השאר לקליטת שוט האשפה, אכסון מיכל הזבל וקבלת אשפה גדולה שלא ע”י השוט.
אי לכך מיקומו מוגבל מצד אחד למקום אליו יורד שוט האשפה ומצד שני עליו להיות קרוב למגרסה הממוקמת באזור אליו יש גישה למשאית אשפה. בנוסף, חדר האשפה צריך להיות נגיש לדיירי הבניין על מנת שיוכלו לזרוק דברים גדולים שלא ניתן להכניסם לשוט.
לעיתים עקב המגבלות הנ”ל מתפשרים מתכננים במיקום חדר האשפה ונגרמים ליקויים תפקודיים שונים המורידים את ערך הבניין וגורמים לקושי והפרעה יומיומית.
לדוגמא, בבניין יוקרתי מסוים נבנה חדר האשפה בצמוד למבואת המעליות, כך שכאשר דייר יורד למטה לחניון התת-קרקעי עליו לעבור דרך חדר האשפה. שם עליו לעבור בסמוך לפתח השוט ולהסתכן בקבלת התזה משקית אשפה מזדמנת הנוחתת במיכל הזבל.
מרכיבי מערכת שוט אשפה
1. חדר דחסנית הכולל בתוכו דחסנית, יציאת שוט האשפה בזווית מתאימה, מזגן בגודל מתאים, מערכת שטיפה ומערכת ניקוז.
2. שוט האשפה העובר לגובה הבניין העשוי מחומר מתאים.
3. תאי כניסה לשוט האשפה בכל קומה הכוללים: מערכת אוורור עם סירקולצייה, מערכת כיבוי אש, דלתות פתיחה לשטי אשפה הכוללות אטם מתאים למניעת יציאת ריחות.
4. מערכת ניקוי (מברשת) המנקה את כל הפיר.
5. מפוח היוצר אוורור שמותקן על הגג ומחובר לפיר.
כאשר אחד מהאלמנטים הנ”ל אינו מותקן כראוי או לחלופין עשוי מחומר שאינו מתאים, נוצר כשל במערכת.
הכשל שאותו מזהים מיד הנו הריחות החריפים הנמצאים בתאי האשפה הקומתיים ולעיתים אף מתפשטים אל הלוביים הקומתיים.
דוגמא לאחד מהכשלים הרבים הגורמים לחדירת ריחות: חוסר באטם סביב פתח הכניסה לשוט. להלן הפרט הנכון:
הכשל שלא מזהים (אלא אם כן מבצעים בדיקת אינטגרצייה למערכת) הוא כשל במערכת כיבוי אש. וזהו כשל העלול לגרום לסכנה של ממש.
לדוגמא: כאשר נוצרת שריפה / עשן בבניין על המערכת לנתק אוטומטית את מפוח יניקת העשן בשוט האשפה. אחרת העשן ייכנס אל שוט האשפה ויעלה אל הקומות העליונות.
בבניין אחר אותו בדקנו קיים ריח רע במיוחד בחדר האשפה למרות שהייתה בו מערכת אוורור. בבדיקת התכניות התברר כי המתכנן סמך על חלונות לאוויר חוץ שהיו ממוקמים בחדר הסמוך ששימש לזריקת חפצים גדולים כגון ארגזים ורהיטים. אי לכך תוכננה מערכת אוורור חלשה שאינה מסוגלת לאוורר באופן עצמאי את חדר האשפה. בפועל, בוצעה מחיצה בין חדר האשפה לחדר הסמוך והחלונות היו חסרי ערך לחדר האשפה. הפיתרון שהוצע הוא לבטל את המחיצה וכך נפתרה הבעיה. על חדר האשפה להיות מאוורר. ניתן לאווררו ע”י חלונות לאוויר חוץ או ע”י מערכת אוורור מאולצת כגון מפוחים. לרוב כאשר מדובר בשוט אשפה בבניין רב-קומות חדר האשפה ממוקם בקומה התת-קרקעית ולכן אוורור לאוויר חוץ אינו אפשרי. אי לכך מערכת האוורור המאולצת צריכה להיות מתאימה לסילוק הריחות הנוצרים בחדר.
