רבות הבעיות העלולות להיות בריצוף וחיפויים. בין אם אריחי קרמיקה, גרניט פורצלאן או אריחי אבן. ניתן לסווגם לשני סוגים.

הראשון: ליקויים בטיחותיים.

השני: ליקויים קוסמטיים.

ליקויים בטיחותיים בריצוף וחיפויים
 

להלן מספר קטן של דוגמאות:

1. הפרשי גבהים בין אריחים. תקן ישראלי 1555 חלק 3 מתיר הפרש גבהים בין אריחים צמודים של עד 1.5 מ”מ וכאשר האריחים גדולים עד 1.8 מ”מ. הפרש גבהים גדול מכך, מלבד הפגם האסתטי, יוצר כשל בטיחותי עקב מעידה אפשרית.
2. אריחי חיפוי, לדוגמא בלובי הראשי או הקומתי, אשר לא הודבקו כראוי, עלולים להתנתק וליפול. לעתים ניתן לראות זאת באריחים המקיפים את המעליות.
3. אריחי חיפוי ללא מישקים של 3 מ”מ לפחות ומשקי התפשטות בעובי של 6 מ”מ. במצב זה אין אפשרות למערכת החיפוי להתכווץ ולהתפשט כראוי והאריחים עלולים להתנתק.

ליקויים אסתטיים בריצוף וחיפוי
   

להלן מספר דוגמאות:

1. רטיבות קדומה (למשל בעת הבנייה) מתחת לאריחי אבן בלובי תיצור הכתמה של האבן בהיקף האריח (“טלוויזיות”). ברוב רובם של מקרים אלו לא ניתן להיפטר מהמראה הירוד שנוצר במשטח הריצוף בלובי, שהוא “הפנים” של הבניין. קבלנים מנסים במקרים רבים ללטש את האריחים ובכך להפחית את הנזק החזותי, אך מכיוון שהרטיבות חדרה אל האריח מתחתיו כלפי מעלה, אין הרבה תועלת בניסיון כזה. הפתרון האמיתי והכואב הוא החלפת האריחים.
2. אריחים שבורים, לרוב בפינות. אין כמעט בניין ללא אריחים שבורים ולפעמים ניתן לחשוב שהדבר מותר וסביר. אך כותבי התקן ישראלי 314 לאריחים לא סברו כך והתירו שברים בגודל מזערי של 0.6 מ”מ בלבד.
3. יישום רובה במישקים באופן לקוי.